ברחבי העולם, אחד הבגדים המזוהים ביותר בתור לבוש סיני הוא שמלת ה"צ'י-פאו", המכונה גם צ'נג-סם (Cheongsam), או "שמלה מנדרינית". היא מתאפיינת בצווארון גבוה, בגזרת מותניים צרה ובחצאית שסועה. אבל למעשה, ה"צ'י-פאו" הנפוץ כיום כלל אינו המצאה של העם הסיני – זהו הלבוש המסורתי של בני העם המנצ'ורי, ששלטו בסין בתקופת השושלת האחרונה, שושלת צ'ינג.
המונח צ'י-פאו מורכב משתי סימניות. צ'י מתייחס לעם הצ'י, שם נוסף לבני העם המנצ'ורי, שהיו מוכרים גם בשם ג'ור-צ'ן (Jurchen); פאו נגזר מהמילה המנדרינית שמשמעותה גלימה או שמלה. שמלות הצ'י-פאו במנצ'וריה בדרך כלל היו בגווני כחול וורוד, כששולי הבגד על פי רוב בצבע לבן המבשר טובות.
הגבירות המנצ'וריות נודעו גם ב"נעלי העציץ" (או "נעלי פרסות סוסים") שלהן, המתאפיינות בעקב שגובהו כ-10 ס"מ הממוקם במרכזן. סוליית הנעל הייתה עשויה מעץ שנעטף בבד לבן. על גבי הנעל עצמה נתפרו מגוון חומרים: בעוד שפשוטות העם יכלו להרשות לעצמן רק אריג בד פשוט, העשירות והאצילות נהגו ללכת בנעלי משי משובצות ירקן ואבנים טובות. לפעמים נתפרה גם ציצית בקדמת הנעל.
במשך מאות שנים, בתקופות השושלות מינג וצ'ינג, נשים נהגו לקשור את רגליהן, משום שכפות רגליים קטנות נחשבו למושכות יותר. עם זאת, שליטי שושלת צ'ינג התנגדו למנהג מייסר זה והוציאו אותו אל מחוץ לחוק. הנשים המנצ'וריות נעלו במקום זאת את הנעליים הייחודיות האלו, בעלות העקב הגבוה.
נעלי העציץ הגבוהות גרמו לנשים להיראות גבוהות ורזות יותר. הן פסעו בצעדים קטנים וזהירים כדי לשמור על יציבה טובה ועל שיווי משקל, וכך פיתחו סגנון הליכה אצילי. עבור הנשים המנצ'וריות שחיו בארמון המלוכה בתקופת שושלת צ'ינג, מגע זה של אלגנטיות היווה גימור מושלם לסגנון הלבוש המחויט שלהן.