האם אפשר שהמצלולים הכה שונים של המזרח ושל המערב ישתלבו זה עם זה בהרמוניה? רבים ניסו וכשלו. לכן, היכולת למזג את שתי המערכות המוסיקליות האלו, כדי ליצור צליל רענן והרמוני, היא מה שהופך את התזמורת של להקת אמנויות הבמה שן יון לייחודית.
כך זה נעשה: התזמורת המערבית מנגנת את הבסיס, ואילו כלי הנגינה הסיניים המסורתיים מובילים אל המלודיות. הצליל המופק ערב לאוזן במיוחד. אנסמבל הכלים מבטא בה בעת הן את את התפארת של תזמורת מערבית והן את הרגישויות הייחודית של 5,000 שנות הציוויליזציה הסינית.
כלי הנגינה הסיניים כוללים את האר-הו, הדיזי, הפיפה והסואונה. כל כלי הנגינה הסיניים מסווגים לשמונה קטגוריות, בהתאם לחומר הגלם: ג'ין (מתכת), שי (אבן), טו (חמר), גה (עור), סי (משי), מו (עץ), באו (דלעת) וג'ו (במבוק). יחד, שמונה הקטגוריות האלו מוכרות בכינוין "שמונת הצלילים" או בא-ין. כל החומרים המשמשים ליצירת כלי הנגינה האלו מגיעים מהטבע, והמשמעות והסמליות של כל אחד מהם קשר הדוק למקור הטבעי שלו.
אף על פי שכלי הנגינה הסיניים שונים מאוד זה מזה באופיים, האינטראקציה ביניהם יוצרת צלילים ערבים לאוזן שעשויים להפתיע גם את המאזין. למעשה, הרגשות שכלי הנגינה האלו יכולים לעורר הם מעודנים ומלוטשים, ויחד עם זאת גם מורכבים. באמצעות כישוריהם הטכניים של הנגנים ויכולת ההבעה הרגשית שלהם, הם יכולים להביע כל רגש אנושי.
עם זאת, המוקד של המוסיקה הסינית אינו רק האנשים. אולי משום שכלי הנגינה מורכבים מחומרים שמקורם בטבע, הם יכולים לתאר סצנות מהטבע וכן סצנות שמימיות. באמת, הדברים שהמוסיקה הסינית מסוגלת להביע הם נשגבים ועמוקים.
