שושלת האן (206 לפסה"נ-200 לספירה) נחשבת תור-הזהב הראשון של סין. שלטונם של רבים מקיסריה היה נאמן לאידאלים הרוחניים העתיקים של הקיסר הצהוב ולאו-דזה כדי לשמור על שלום ושגשוג. בתקופה זו גם התפתחו הקונפוציאניזם, הבודהיזם והטאואיזם. אנשי החצר הקיסרית, מלומדים וגנרלים מוכשרים העשירו את סין ברעיונות חדשים, הרחיבו את גבולותיה ושינו את פני החינוך של תושביה.
המורשת של שושלת האן עדיין מורגשת כיום. הקבוצה האתנית המרכזית בסין ידועה בשם "בני האן", הלבוש הסיני המסורתי נקרא "לבוש האן" (האן-פוּ), מערכת הכתב הסיני נקראת "כתב האן" והשפה הסינית עצמה ידועה גם בשם האן-יוּ, כלומר, שפת ההאן. המילה המתארת "גיבור" בסינית היא האו-האן, כלומר "איש האן טוב" .
שושלת האן החלה כאשר ליו באנג, אשר נולד כאיכר, והגנרלים המפורסמים שלו, הדיחו את שושלת צ'ין בשנת 206 לפסה"נ. ליו באנג קבע את עיר הבירה בצ'אנג-אן, אשר הפכה באותה תקופה לאחת הערים הגדולות בעולם. עיר זו עתידה הייתה לשמש כעיר הבירה של סין במשך מספר שושלות לאחר מכן.
בתמיכת החצר הקיסרית, הקונפוציאניזם הפך לבסיס לאומדן התנהגות נכונה של פקידים ושל אזרחים כאחד. מלומדים קונפוציאניים הקימו את האוניברסיטה הקיסרית – מוסד שהוקדש ליצירת מפגש בין טובי המוחות של סין, והכשרת דור חדש של פקידי ממשל נבונים ומוסריים.
בתקופת שושלת האן שטחה של סין כמעט הוכפל. שושלת האן הביסה שבטים מצפון וחתמה על בריתות עם שבטים ממערב (באזור שין-ג'יאנג כיום). הודות לכך, המעבר בשטחי סין הפך לבטוח יותר. הייתה זו ראשיתה של "דרך המשי" – נתיב הסחר הבין-לאומי אשר חיבר את סין אל האמפרייה הרומית ממערב.
בתקופת שושלת האן הופיעו גם כמה מהמנהיגים הצבאיים הבולטים ביותר בסין: האן שין, אשר סייע לליו בינג לבסס את שושלתו, "הגנרל המעופף" לי גואנג, עליו מסופר שהיה יכול לקלוע חץ עמוק לתוך אבן, ורבים אחרים, לרבות ג'ואו יא-פוּ, וויי צ'ינג והוֹאוּ צ'ו-בינג.
דמויות בולטות נוספות מתקופה זו הן סְה-מָה צְ'יאן, ההיסטוריון המפורסם ביותר של סין ובעל החיבור "רשומות ההיסטוריון" (או בשמן הסיני שְׁה-גִ'י), המסאי והמשורר סְה-מָה שְ'יאן-גְרוּ, המדינאים ג'אנְג צְ'יאן וסוּ ווּ, הכלכלן סאנג הונְג-יאנְג וליצן החצר דונְג-פאנְג.
שלטונה של שושלת האן נקטעה לפתע במאה ה-1 לסה"נ, בעת שאחיינו של הקיסר, וואנג מאנג, תפס את השלטון בכוח. שלטונו נמשך 14 שנים, עד אשר ליוּ שיוּ, נצר לשושלתו של ליו באנג, הדיח אותו והשיב את שושלת האן לשלטון. האמפרייה שקמה שוב לתחייה נודעה בשם "שושלת האן המזרחית" (220-25 לסה"נ). תריסר קיסרים משלו בעת שושלת האן המערבית, ותריסר קיסרים נוספים משלו מאוחר יותר בעת שושלת האן המזרחית.
בתקופת שושלת האן המזרחית הבודהיזם אשר התפתח בהודו העתיקה הוצג לראשונה בסין. יחד עם הטאואיזם והקונפוציאניזם, שלוש האסכולות הללו הניחו למעשה את היסודות התרבותיים אשר ילוו את הציווילזציה הסינית במשך 2,000 השנים הבאות.
אולם כמו כל שושלת, גם לשושלת האן היתה תקופת צמיחה, שגשוג ודעיכה. תככים פנימיים בחצר הקיסרית ומספר התקוממויות גדולות בסופו של דבר הובילו לנפילתה. המצביא דונג ג'ואו הוביל את חייליו לתוך עיר הבירה, ובכך נפתחה תקופה של מלחמות בין מצביאים שונים. מאוחר יותר, צאו צאו הצליח לאחד את האזורים שמצפון לנהר היאנג-צה. סון צ'ואן ייסד ממלכה נבדלת בג'יאנגסו שמדרום לנהר, וליו ביי כבש את אזור שוּ המערבי. כך נכנסה סין לתקופה חדשה – מאזן בין שלוש כוחות מרכזיים. תקופה זו תועדה בהיקף נרחב באפוס "רומנסת שלוש הממלכות".
