שושלת צ'ינג (1911-1644) תחת שליטתם של המאנצ'ורים, הייתה השושלת המסורתית האחרונה של סין. העשורים האחרונים היו תחת סימן של תבוסות צבאיות, סיכסוכים פנימיים וצרות כלכליות. אך בתקופת השיא של שושלת צ'ינג, הקיסרים הובילו להתרחבות טריטוריאלית מרשימה והביאו להישגים בתחומי האמנות והספרות, ביניהם ההוצאה לאור של "חלום החדר האדום", הרביעי מבין הרומנים הקלאסים הידועים ביותר של סין.
הקיסר הראשון מייסד השושלת צ'ינג, נורהאצ'י, היה צאצא של שבט הג'ורשן שניצחו את שושלת סונג הצפונית. בשנת 1616, הוא הכריז על עצמו כחאן של אימפריה חדשה בצפון מזרח סין, ובשנת 1636 בנו החליף אותו וקרא לשושלת צ'ינג. אך באותם ימים שושלת מינג עדיין שלטה על האיזור המרכזי של סין, והוא נותר בלתי חדיר לכוחות האימפריה המאנצ'ורית צ'ינג שנבלמו מצפון לחומה הגדולה.
אך ב-1644הנהיג לי דזה צ'נג, בן שבט האן, מרד, הפיל את שושלת מינג וכבש את בייג'ינג. מאוחר יותר באותה שנה, מפקד משושלת מינג שהיה אחראי על שמירת "מעבר הים וההר" - השערים המזרחיים ביותר של החומה הגדולה ששמרו מפני פלישת שבטים במשך מאות שנים - פרץ בגסות את הדלתות, הכניס את צבא המאנצ'ורים והצטרף אליהם בהתקפת גדודי המורדים של לי. בעזרתו כבשו המאנצ'ורים את עיר הבירה וייסדו את שלטון צ'ינג בסין.
ב-1661 קיסר צ'ינג נפטר לפתע, ובנו קאנג'י בן השמונה בלבד, ירש את הכתר. למרות גילו הצעיר, קאנג'י גדל להיות אחד הקיסרים המרשימים ביותר של סין, ותקופת שלטונו הייתה הארוכה ביותר,61 שנים.
קאנג'י הוביל את עידן "צ'ינג הגבוהה" - תור הזהב שנמשך מעל מאה שנים. הוא היה ידוע גם בכשרונו הצבאי הגדול ובגבורתו וגם באהבתו לספרות, לפילוסופיה ולמדע. הוא התאמן באמנויות לחימה כבר מגיל צעיר, והיה בעל מיומנויות גבוהות כפרש וכקשת. הוא נהג להציג לעתים קרובות את המומחיות והדיוק שלו בטיולים בפארק הציד הקיסרי.
כשרונו כאסטרטג מבריק ניכר במהרה. בגיל 16 הוא הדיח וכלא את העוצר תאב הכוח. כשהיה בן עשרים, הוא החל לדכא מורדים שקמו נגד צ'ינג. במשך העשורים הבאים, קאנג'י כבש את טייוואן, הוביל בעצמו שלוש משלחות לדיכוי מורדים מונגולים והגן על האיזורים הצפוניים של האימפריה מפלישת רוסיה הצארית. הוא גם הציב שר ראשי מקומי בלאסה, עיר הבירה של טיבט.
עם זאת, הייתה לו גם נטייה להשכלה ועניין עמוק בתרבות המערבית. הוא העניק יחס מיוחד למלומדים, ואירגן את הוצאתו לאור של "מילון קאנג'י", שהפך למילון התקני במאות הבאות. כשמיסיונרים זרים הגיעו לסין, הוא קפץ על ההזדמנות ללמוד מגוון רחב של נושאים הקשורים לתרבות והמדע המערביים, כולל אלגברה, גאומטריה, אסטרונומיה ורפואה מערבית. בה בעת הוא גם נשאר נאמן לאסכולות המחשבה הסיניות המסורתיות, כמו הקונפציוניזם והטאואיזם.
בנו יונג ג'נג ירש את כסאו, ואחריו מלך הקיסר הגדול צ'יאן לונג. כמו קאנג'י, כנער צ'יאן לונג כבר היה אמן לחימה מומחה. מאוחר יותר הוא ניהל סדרת מבצעים צבאיים מוצלחים הידועים כ"עשר המערכות הגדולות", כבש איזורים שנשלטו על ידי האיוגורים, המונגולים והווייטנאמים, והרחיב את האימפריה.
צ'יאן לונג אהב מאוד שירה וספרות, וכתב כ- 40,000 שירים. בתקופת שלטונו נערכה האסופה "ארבעת האוצרות" במטרה להתעלות על "האנציקלופדיה של יונג לה" של שושלת מינג. הטקסט הוא אוסף נרחב של רוב יצירות הספרות המשתרעות על טווח של כ- 2,000 שנה, מלפני תקופת צ'ין ועד לשושלת צ'ינג, ומכסות כמעט כל תחום מחקר. נדרשו תשע שנים כדי להשלים כ-2.3 מיליון עמודים.
כמאתיים שנה מתחילת שלטונה, באמצע המאה התשע עשרה, החלה שושלת צ'ינג לשקוע. קרבות אבודים במשך מלחמות האופיום שפרצו ב- 1840 החלישו את הקיסרות. מרד הטאי פינג (1864-1850) גרם בהמשך נזק לכוחה ולבטחונה. מלחמת סין-יפן הראשונה (1985-1984) השאירה בעקבותיה שובל של כלכלה הרוסה, ויתורים על אדמות ופיצויי מלחמה. לבסוף בשנת 1911, הוביל סאן יֶיט סֶן מהפכה שהפילה את שושלת צ'ינג, ושמה קץ לאלפי שנים של שלטון קיסרי.
