כשמדברים על קונג פו סיני, רבים חושבים על ברוס לי או אולי על קונג פו פנדה. לאמיתו של דבר, אמנויות הלחימה ברמתן הגבוהה ביותר אינן משמשות ללחימה. המסורת של משמעת עצמית רוחנית היא למעשה היבט חשוב במספר אסכולות של אמנויות לחימה, מרכיב אליו מתייחסים לעתים קרובות כאל "טיפוח", שממנו התפתחו הסיפורים המפורסמים והמופלאים ביותר.
אמרה סינית טוענת "שהקונג-פו הטוב ביותר על פני האדמה מגיע ממקדש שאולין". בודהידהרמה, מייסד אמנויות הלחימה של מקדש שאולין, ייסד גם את הזן בודהיזם והיה מתרגל בודהיסטי. מסופר שבמשך תשע שנים ישב מול קיר במערה בהרי וו-רו הסמוכים למקדש שאולין, עד שהגיע להארה. הוא ישב שם זמן כה ממושך עד שצלו נטמע בסלע. הסלע הלבן היה בגובה של יותר ממטר והופיעה עליו דמות שחורה שנראתה כאילו צוירה בדיו קלוש. הדמות הייתה דומה במעורפל לנזיר היושב כשגבו אל הסלע. כך הוא זכה לכינוי "הסלע הפונה אל הקיר".
גם למטפחים בודהיסטים וטאואיסטים אחרים שהגיעו לרמות גבוהות היו חוויות יוצאות דופן דומות. לאחר שהפטריארך חווי-ננג (713-638 לספירה), דור שישי לתלמידיו של בודהידהרמה, הלך לעולמו, גופתו לא נרקבה. למעשה היא עדיין יושבת במקדש נאן-הואה שבפרובינציית גואנג-דונג. טאי-צ'י, המוכר לרבים במערב, נוסד בהר וו-דאנג על ידי הטאואיסט ג'אנג סאן-פנג מתקופת שושלת מינג. מסופר שג'אנג חי במשך יותר מ-130 שנה.
בדומה לכך, לאורך ההיסטוריה הסינית תחומי הרפואה, האסטרונומיה, התורות הצבאיות, הריקוד, המוסיקה, הציור, הספרות, השירה, רזי הבישול, הבנייה ותחומי תרבות נוספים מודרכים ברמות הגבוהות ביותר שלהם באמצעות טיפוח טאואיסטי או בודהיסטי, או על ידי הפילוסופיה הקונפוציאנית. הם גם אינם מוגבלים לחפצים מוחשיים או למיומנויות גלויות.
בסין כיום ניתן לשמוע על אנשים שמדברים על תרבות מסורתית או מנסים להציג אותה. אבל התרבות הסינית האמיתית מורכבת, עמוקה ורוחנית הרבה יותר מאשר מספר תנועות קונג-פו, ריקודי אריות או כופתאות. למרבה הצער, כתוצאה ממאמציה הממושכים של המפלגה הקומוניסטית הסינית להרוס בשיטתיות את התרבות הסינית המסורתית, אפילו בסין רק מעטים באמת מכירים את התרבות הזו.
מטרתו של שן יון לתת להם הזדמנות להעיף בה מבט חטוף.
