כתבים סיניים עתיקים מספרים שהשליט האגדי יו הגדול (Yu the Great) היה בן שבט צ'יאנג (Qiang). זה היה לפני יותר מ-4,000 שנה כך שזה מעלה את האפשרות שהקבוצה האתנית צ'יאנג עתיקה כמעט כמו הציוויליזציה הסינית עצמה.
בתקופת שושלת האן (206 לפנה"ס עד 220 לספירה) התרחבה אוכלוסיית צ'יאנג, ורבים מבני השבט, שהתגוררו במקור בהרים, היגרו אל המישורים הנמוכים יותר של הנהר הצהוב. אף על פי שלאורך אלפי שנים הם התמזגו עם קבוצת הרוב, בני ההאן, בני צ'יאנג המתגוררים בסיצ'ואן שבמערב סין הצליחו לשמר אפילו בימינו כמה מהמנהגים ומהטקסים העתיקים שלהם.
לבני צ'יאנג יש שלושה סוגים של ריקודים מסורתיים: ריקודים שמחים, ריקודים דתיים וריקודים טקסיים.
אחד מריקודי הצ'יאנג הנפוצים ביותר נקרא "סאלאנג" (Salang). בכל חג חשוב, חתונה, חגיגות הקציר ואפילו, אולי קצת במפתיע, בהלוויות, הם רוקדים את הסאלאנג. בריקוד מסוג זה הגברים נערכים בשורה ארוכה מול הנשים. ואז, בעודם אוחזים ידיים, הם מתפצלים לקבוצות כשכל קבוצה יוצרת חצי עיגול מסביב למדורה.
בני הצ'יאנג נוהגים לרקוד את הסאלאנג ללא ליווי אינסטרומנטלי – בשעה שהם מבצעים תנועות רגליים ומותניים מורכבות, קולות השירה שלהם מספקים את הליווי המוסיקלי.
"ריקוד בני הצ'יאנג" של מופע שן יון 2012 הציג חגיגה לציון הקציר השופע. הוא התאפיין בתנועות התנדנדות משוחררות ובצעדי ריקוד מלאי חיים המלווים במקצב קליט.
