האדריכלים הקדומים בנו מקדשים שמילאו מספר תפקידים חיוניים עבור הסינים. אנשים הקדישו אותם לאבותיהם כמחווה של כבוד והשתמשו בהם כאתרים לסגידה ולקידוש השמים, הארץ והאלוהויות המקומיות. מנזרים בודהיסטים וטאואיסטים התאפיינו במתחמי מקדש נרחבים בהם הנזירים התגוררו, התפללו ולמדו את כתבי הקודש.
כל אחת מהשושלות הסיניות, והסגנון האדריכלי הייחודי לה. האדריכלים של שושלת טאנג נטו להעדיף גגות סכך ששוליהם ישרים. במהלך השושלות מינג וצ'ינג נהגו לקשט את המבנים בתגליפים צבעוניים, כשהגוונים של אדום-שני וצהוב נשמרו למשכנות הקיסריים.
המבנים במגורים המלכותיים על פי רוב היו סימטריים, כשהארמונות ערוכים סביב חצרות מלבניות גדולות. נקודת המוקד של הבתים האמידים האלו, שהיו מוקפים בגנים ובמבנים קטנים יותר, הייתה "ההיכל הגדול" החגיגי והמפואר.
אתרי התפילה יכולים להיות מקדשים גדולים ומפוארים בעלי מספר היכלים גדולים, או אתרים קדושים מקומיים צנועים בעלי חללים פנימיים קטנים ועיצובים פשוטים יותר. לכל אחד מהם אופי ייחודי הנקבע בהתאם לתנאים הגאוגרפיים ולמנהגים המקומיים.
