מאז ימי קדם, סין הייתה מוכרת בכינויה "האימפריה השמימית". זה מתייחס לא רק לעוצמתה ולמעמדה כ"ממלכה התיכונה" של מזרח אסיה, אלא גם טומן בחובו משמעות עמוקה יותר, כשזה מתאר ארץ בה אלוהויות ובני אנוש התקיימו בעבר אלו לצד אלו. הכינוי קשור לאמונה שלאורך שושלות שונות, אלוהויות העבירו לאנשים הסינים תרבות עשירה ושופעת. כך, התרבות הסינית ידועה כתרבות שהשראתה שמימית, והיא היחידה בעולם שניהלה תיעוד היסטורי רציף במשך 5,000 שנה. היא הותירה מאחוריה אין-ספור קלאסיקות ספרותיות, מסמכים היסטוריים, עתיקות ותיעודים ממשלתיים המשקפים כולם את היקפה העצום.
נהוג לייחס את ראשיתה של התרבות הסינית לקיסר הצהוב, לפני למעלה מ-5,000 שנה. הוא היה תלמיד של הטאו ("הדרך"), ונחשב לבעל חוכמה וכוחות מיוחדים. הוא לימד את נתיניו כיצד לחיות בהתאמה עם הדרך השמימית. אגדות סיניות עתיקות מספרות על אלוהויות רבות שהעבירו לבני אנוש מרכיבים חיוניים של תרבות. צאנג-ג'יה למשל יצר את הסימניות הסיניות, שן-נוֹנג מסר את החקלאות וסווּי-רן חשף את השימוש באש.
החשיבה הטאואיסטית, הנחשבת למעיין הבלתי נדלה ממנו נבעה התרבות הסינית, נערכה לשיטה על ידי החכם לאו דזה לפני כ-2,500 שנה בספרו "דאו דה ג'ינג". הספר מסביר על "הדרך" המסתורית של היקום, אותה הוא מכנה "טאו".
הבודהיזם הגיע לסין מהודו העתיקה בשנת 67 לספירה. להתמקדותו במדיטציה ובגאולה אישית הייתה השפעה עמוקה על התרבות הסינית, השפעה הנמשכת עד לתקופתנו. שושלת טאנג (907-618 לספירה) נחשבת לעתים לפסגת הציוויליזציה הסינית, ובמהלכה האמונות הדתיות הגיעו לשיאן.
תחת השפעתן של אמונות אלו, פיתחה התרבות הסינית מערכת ערכים רחבה ועמוקה. מגוון רעיונות צמחו כפועל יוצא מהוראתן של הדתות, כמו "על האדם והטבע להיות באיזון", "כבד את השמים כדי להבין את ייעודך" וגם חמש המידות העיקריות: טוב לב, יושר, נימוסין, חוכמה ונאמנות (רן, יי, לי, ג'י ושין). לאורך 5,000 שנות ההיסטוריה הסינית עקרונות אלה התממשו ללא הרף והתפתחו לכדי שלמות.
