קערת צ'ינג היא אחד מכלי הנגינה העתיקים ביותר בסין, והיה לה תפקיד מרכזי במוסיקה הסינית העתיקה. בתקופת שושלת ג'ואו (256-1046 לפנה"ס) סווגו כלי הנגינה לשמונה סוגים בהתאם לחומרי הגלם מהם נוצרו כגון: כלי עץ, כלי מתכת או כלים מעור חיה. בהיותה עשויה מאבן, סווגה קערת צי'נג לקבוצת כלי האבן. מאוחר יותר החלו להופיע גם קערות צ'ינג העשויות מאבן ירקן וממתכת.
באותם ימים, קערות הצ'ינג היו דקות ובצורת האות L עם חור למעלה כך שאפשר היה לתלות אותן באמצעות חבל. מאחר שפירוש נוסף של המילה הסינית צ'ינג הוא "חגיגה", פעמונים אלה הפכו לסמל מבשר טובות. מנזרים משתמשים בקערות הפעמון האלה כדי לכנס את הנזירים, וכך הפכה קערת הצ'ינג לכלי נגינה בודהיסטי חשוב. בתזמורת של שן יון קערות הפעמון נותנות תחושה של קדושה במספר יצירות.
