רוב הרקדנים שסיירו עם השן יון במשך לפחות שלוש שנים כבר ביקרו בטייוואן. זה משום שהלהקות שלנו עושות ביניהן בדרך כלל סבב בין סיורי הופעות בצפון אמריקה, באירופה ובאסיה, על בסיס שנתי, כך שרוב הסיכויים שמי שמופיע עם השן יון מספיק זמן כבר בילה לפחות חודש אחד בטייוואן, כשהוא משתתף בתשע הופעות מדי שבוע בפני אולמות מלאים, מבקר בשווקי הלילה וטועם מעדנים נפלאים ומוזרים. כך לפחות שמעתי.
רצה הגורל, או שזה סתם המזל שלי, מעולם לא השתתפתי בסיור הופעות בטייוואן, אף על פי שזו השנה השביעית שלי עם השן יון. בכל פעם שהגיע הזמן בו הייתי אמור לנסוע סוף-סוף לאסיה, הועברתי ללהקה אחרת, או שהלהקה שלי הועברה להופיע באזור אחר.
בגלל זה החלטתי השנה לבקר בטייוואן במהלך החופשה השנתית שלי. הסיבה העיקרית שמשכה אותי לנסוע לא הייתה האוכל הנפלא או האנשים החביבים עליהם שמעתי; אלא שאלה שאת התשובה עליה חיפשתי זמן מה: איך הייתה סין אלמלא הייתה תחת שלטון קומוניסטי?
כשהמפלגה הקומוניסטית הביסה את המפלגה הלאומית הסינית (קוומינטנג) במלחמת האזרחים הסינית, זמן קצר לאחר מלחמת העולם השנייה, אנשי המפלגה הלאומית נמלטו לאי טייוואן, שם הם ייסדו רפובליקה עצמאית. כשנמלטו, הם לקחו איתם כמות גדולה של פריטים ואוצרות תרבות סיניים עתיקים. וטוב שכך, משום שכמה שנים לאחר מכן, הקומוניסטים בסין פתחו ב"מהפיכת התרבות" והשמידו כמות עצומה של פריטים סיניים עתיקים, ויחד אתם גם את התרבות הסינית המסורתית עצמה.
כך הפכה טייוואן לאחד המקומות היחידים בעולם בהם ניתן למצוא כיום תרבות סינית אמיתית. כיוון שהחברה בטייוואן נהנית מחופש תרבותי, הסינים האתניים החיים בטייוואן הצליחו לשמר טוב הרבה יותר את האמונות ואת הערכים המסורתיים שלהם. לכן אני חושב שטייוואן היא דוגמה טובה לכיצד סין יכולה הייתה להיות ללא הקומוניזם. נכון, עדיין היו כוחות נוספים כמו השפעה יפנית, מודרניזציה, אמריקניזציה, גלובליזציה – אבל לא היה אותו כוח שמבקש להחריב את התרבות מבפנים, מהשורש, ולהחליף אותה במשהו אחר.
וזה מה שגיליתי במהלך הביקור שלי בטייוואן. בתחילת סרטון הווידאו הזה, אפשר לראות מונומנט ענק ועליו הכיתוב "天下為公" (טיאן שיאה ווי גונג), שפירושו "המדינה צריכה להיות שייכת לכולם". זהו מאפיין חשוב של טייוואן. סרטון הווידיאו הזה נותן הצצה למדינה המדהימה הזו, דרך העיניים שלי כתייר בחופשה.
