בקטעי ריקוד רבים של שן יון מתוארת דמותו של חכם טאואיסטי זקֶן בעל שיער שיבה וזקנקן, המלמד את תלמידיו בעודו מנופף במברשת ארוכה הקשורה למקל. בקטע הריקוד "המסע למערב", המאסטר הטאואיסטי של מלך קוף אוחז במברשת כזו, וכך גם טאואיסטים בקטעי הריקוד "חלום נגוז", "לבקע את ההר" ובמספר קטעי פתיחה. אך מהי אותה מברשת?
המברשת הטאואיסטית עשויה משיער בעלי חיים ומצמח הקנבוס, הקשורים יחדיו לידית עץ. נזירים וכהני דת טאואיסטים נוהגים לשאת אותן במהלך נדודיהם הרוחניים. גם ראשי מנזרים זן בודהיסטיים אוחזים במברשות כשהם נושאים דרשות. באופן זה, המברשת מסמלת את ההוד ואת הקדושה של ההוראה הרוחנית.
בתרבות הטאואיסטית מאמינים שהמברשות מסוגלות לסלק את תשוקותיו הארציות ואת מחשבותיו הגשמיות של האדם, ולהעניק לו תחושה של התעלות מעבר לעולם האנושי. פרשנות נוספת מציגה שדים ורוחות רעות כזוהמה של העולם, ואת המברשת הטאואיסטית ככלי קסם שבכוחו לגרש אותם.
המברשת, שהיא גם כלי נשק סיני ידוע, נקראת בדרך כלל "מברשת זנב סוס" ולעיתים קרובות היא משמשת גם באמנות הלחימה "וודאנג קונג פו". שליטה באמנות של נפנוף המברשת מקנה לאדם מיומנות של הגנה עצמית. צורת המברשת והתנועות שלה ייחודיות בכך שהן רכות וקשות, חינניות וחופשיות כאחד. אימון במברשת דורש לא רק זריזות, אלא גם הרמוניה בין המזג לרוח.
