שושלת טאנג

שושלת טאנג (907-618 לספירה) נחשבת על פי רוב לשיאה של הציוויליזציה הסינית. השגשוג, היציבות הפוליטית, השלום וההשפעה הבין-לאומית בתקופות מסוימות לאורך השושלת היו מעל ומעבר לכל תקופה אחרת. עיר הבירה צ'אנג-אן הייתה המטרופולין הגדול בעולם והיא משכה אליה דיפלומטים מכל רחבי תבל וכך הפכה את סין באמת "לממלכה המרכזית". הישגיה של שושלת טאנג משמשים כמודל וכמקור השראה לסינים רבים גם כיום.

בדומה למרבית השושלות הסיניות, גם שושלת טאנג הגיחה מתקופת כאוס ששררה בשלהי התקופה הקודמת - תקופת שושלת סווי (618-581 לספירה) במקרה זה. בשנת 617, לי שי-מין עודד את אביו לי יואן, מלך ממלכת טאנג, להקים כוח צבאי בטאי-יואן. תוך חמש שנים הם הצליחו לדכא את כל המרידות ברחבי האימפריה. לי שי-מין הוכתר בשנת 626 ואימץ את השם "קיסר טאי-זונג של טאנג".

טאנג טאי-זונג נחשב לאחד הקיסרים החשובים ביותר בהיסטוריה הסינית. הוא היה גאון צבאי והצליח לפקד על כוחותיו בשדה הקרב גם ממרחק של אלפי קילומטרים. הוא גם היה משורר, סופר וקליגרף מחונן.

הקיסר טאי-זונג הוקיר את בני עמו ובהתאם לכך גם ניהל את שלטונו. הוא ייסד אקדמיה לספרות ונעזר בה כדי לגייס אנשים מוכשרים למשרות ציבוריות. הוא גם נודע כמי שהצליח להפיק את המרב מחוזקותיהם של אזרחי המדינה, והיה סובלני ופתוח באופן יוצא דופן לביקורת ולעצות בונות. גישה זו הניבה את פירותיה והובילה את סין לתקופה השלווה והיציבה ביותר בתולדותיה. נאמר שהן בני האצולה והן פשוטי-העם חיו חיים הרמוניים ומאושרים, בתקופה שהתאפיינה בשעורי פשיעה נמוכים ובשחיתות שלטונית מוגבלת. כך מתארות הרשומות ההיסטוריות את התקופה:

סוחרים ואנשי עסקים נסעו בחופשיות מבלי לחשוש משודדים; בתי הכלא נותרו ריקים ואנשים לא הרגישו צורך לנעול את הכניסה לביתם; על פי רוב היבולים היו בשפע ומחיר עשרה ליטרים של אורז היה רק בין שלושה לארבעה צ'יאן; אנשים שנסעו מעיר הבירה ללינג-ביאו או משאן-דונג לאזורי החוף לא נדרשו להכין הספקה למסע – הם תמיד יכלו להשיג את מה שנחוץ לאורך הדרך.

טאי-זונג יישם גישות דומות גם כלפי אנשים מעבר לגבולות סין. אף על פי שלרשות שושלת טאנג עמדו עוצמות צבאיות בולטות, הוא בחר להשתמש בהישגים התרבותיים והפוליטיים של האימפריה כדי למשוך ולספח אליה אזורים של קבוצות אתניות שהשתרעו למשל עד אזור קזחסטן של ימינו.

אכן, שושלת טאנג התאפיינה בהכנסת אורחים ובפתיחות לזרים, שתיהן היו נדירות בסין הקיסרית. אומות מרחבי העולם שלחו דיפלומטים ומלומדים כדי שילמדו על התרבות הסינית, ושושלת טאנג קידמה בברכה חילופי מסחר ותורות דתיות. יותר מ-400 מדינות שלחו מתנות לקיסרי טאנג ולפי הערכות יותר מ-100,000 זרים התגוררו בבירה הקוסמופוליטית צ'אנג-אן. וואנג ווי, משורר נודע בן התקופה כתב:

תשע דלתות השמים חושפות את הארמון ואת הגנים שלו;
סמלי מלוכה של ארצות רבות משתחווים לכתר הפנינה.

תקופת שושלת טאנג התאפיינה גם בהתפתחות נמרצת של שלושת הדתות: קונפוציאניזם, בודהיזם וטאואיזם. בחינות החצר הקיסריות לשירות הציבורי עודכנו והתמקדו בהוראה קונפוציאנית. בשנת 645 חזר הנזיר שואן-זאנג ממסע עלייתו לרגל להבאת כתבים בודהיסטיים מהודו העתיקה. מסופר שעם שובו, טאנג טאי-זונג הוביל בכבודו ובעצמו את קבלת הפנים ויצא לפגוש את הנזיר בגשר ג'ו-צ'וה כשהוא מלווה במאות פקידים ואנשי צבא. קיסרי טאנג, ששם משפחתם היה לי, טענו גם שלאו-דזה (מייסד אסכולת הטאו) היה אחד מאבותיהם הקדמונים.

גם השירה פרחה בימי שושלת טאנג. התקופה עוררה את השראתם של משוררים נודעים כמו לי באי (שהתפרסם כמי שהיין שימש עבורו מקור השראה), דו פו (המוכר גם כמשורר-היסטוריון), וואנג ווי (שהיה גם צייר מיומן) ועוד רבים רבים אחרים.

130 השנים שחלפו מעלייתו לשלטון של טאנג טאי-זונג ועד לזו של צאצאו, הקיסר שואן-זונג, מציינות תקופת שגשוג שלדעת רבים נחשבת לשיאה של התרבות הסינית. אולם תור זהב זה לא יכול היה להימשך לעד - בשנת 755 הגנרל אן לו-שאן וחברו שי סי-מינג פתחו במרד, שהוביל לתסיסה שנמשכה כמעט עשור וגבתה את חייהם של מיליוני בני אדם. כל זה החליש את שליטתם המרכזית של הקיסרים ושל מערכת הממשל, ובסופו של דבר הוביל לנפילת השושלת.