התהליך האמנותי

רחש הרישום על נייר. ריחם של עפרונות שחודדו לא מכבר.

המעצבים והמהנדסים של תצוגת מסך הרקע נדרשים למיומנויות של תכנון, של עריכת וידאו ושל טכנולוגיות עריכה ולידיעה רחבה של אמנויות במה, ריקוד, דרמה ומוסיקה. אך האם ידעתם שגם צריכה להיות לנו היכולת ליצור אמנות מקורית?

בשנה שעברה, בזמני הפנוי, התחלתי לצייר בעפרונות צבעוניים את יצירת הטבע דומם הזו. בזמן שכל חברי הצוות בלהקת שן יון הכינו טיוטות ראשונות, כוריאוגרפיה, ערכו חזרות ולבסוף גם ליטוש אחרון של קטעי העונה החדשה, גם הרישום הקטן שלי התעורר בהדרגה לחיים. השעות שביליתי מול כן הציור נתנו לי כל כך הרבה. הרישום המוגמר מכיל שכבות על גבי שכבות של סיפורים. באופן דומה, בכל פעם שאתם רואים את השן יון – תוצאת מסירותם של מאות אמנים – יש אין-סוף סיפורים גם מאחורי כל סצנה. אם אי פעם תהיה לכם הזדמנות לשבת עם מישהו מאתנו, יהיה לנו משהו לשתף על כל חלק של המופע.

נוסטלגיה היא תוצר לוואי של זיכרונות והיא לעתים מחזירה אותנו לא לתוצאת המעשים שלנו כי אם לתהליך. בשביל אמן, תהליך ההתקדמות חשוב לא פחות מהתוצאה. הרגעים שאותם אנו זוכרים בבהירות הרבה ביותר הם הרגעים הקשים: רגעים בהם היה עלינו להתחיל מהתחלה או כאלו שבהם עבדנו כל הלילה עד לזריחה – אם זה לנסות שוב ושוב טכניקה אקרובטית חדשה, ליטוש של קטע סולו נוגע ללב או הכנת קטע אנימציה של מסך הרקע הדיגיטלי (בפעם המי יודע כמה). אך השעות בהן עבדתם במאמץ רב, מזיעים ובוכים וחוזרים שוב ושוב, לא היו לשווא. כיוון שהזמן שמוקדש למסורת האמנותית מרומם את רוחכם ומזין את החושים שלכם. מה שאתם יוצרים מביא טוב, יופי אמיתי וכנות לכל אלו שיראו את עבודתכם.

שעות אין-סופיות של ריקוד, הזעה, חזרות, רישום וליטוש הגיעו לסיומן ואנחנו מוכנים לצאת לסיבוב ההופעות של השן יון לשנת 2018.

מחכים שהמסך יעלה להביא לכם את יצירת המופת המופלאה מכולן.

יומן עבודה של יצירת טבע דומם

30 באוגוסט 2016: התחלתי לעבוד על הרישום. החלטתי על הקומפוזיציה, אבל...

13 בספטמבר 2016: זה נראה חסר חיים. הוספתי ברווז פרווה חמוד מעל הרימון.

3 באוקטובר 2016: אני מתחילה להבין איך העפרונות הצבעוניים עובדים. בתוך השחור יש כחול, ירוק, אדום, סגול וכו'.

17 באוקטובר 2016: בקבוק היין שנראה שחור אינו שחור כלל.

24 באוקטובר 2016: כפי שאתם יכולים לראות, ניסיתי לדחות את הרישום המסובך של הסלסלה ככל שיכולתי. בשלב זה, חשוב להתמקד בהתקדמות הכוללת ולא להתעכב על הפרטים.

25 באוקטובר 2016: עליי להפסיק להתעלם מכוס השמפניה.

1 בנובמבר 2016: לציור אין מספיק עומק לכן הוספתי שתי קלמנטינות ואשכול ענבים ברקע מאחור. כשאני חושבת על שעות העבודה שהפירות הקטנים האלו יצריכו, זה גורם לי קצת לרצות לבכות.

7 בנובמבר 2016: הבד ברקע דורש עבודת עיפרון מרובה.

26 בנובמבר 2016: המאמץ האחרון שלי לפני תחילת סיבוב ההופעות של השן יון. בנקודה הזאת, חשבתי שסיימתי ואני חותמת על העבודה. אך לא ידעתי אז כי...

23 ביוני 2017: הי, תראו מי חזרה! לאחר הפסקה בת שמונה חודשים במהלך סיבוב הופעות (ארוך) וחופשה (קצרה), חזרתי אליך, סלסלת הפירות היקרה שלי. ואני רואה את החלקים שעדיין דורשים תיקון: אגסים, ביצה, ברווז, כוס, סלסלה, ענבים ובקבוק יין. או בעצם הכול.

2 ביולי 2017 : הענבים בצידה הימיני של הסלסלה דחוסים מדי ביחד...

23 ביולי 2017: אז פרשתי אותם כלפי מטה. אבל הסביבה הייתה חמה מדי (צהבהבה) כך שהיה עליי להתאים את הכול מחדש ואז הביצה נראתה בהירה וגדולה מדי.

27 באוגוסט 2017: כמעט שנה חלפה מאז שהתחלתי והציור הזה הושלם. ברור שיש עדיין פגמים טכניים רבים שניתן לשפר, ויש לי דרך ארוכה לעבור עד שאהיה ציירת בעלת שם עולמי, אך המסע הזה היה מספק. עד הפעם הבאה!